<h1>כל בו הלכ' מנחה סימן מ'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
כתב ה"ר נתן ז"ל אנו ושבת מעידים בשם יתברך שהוא אחד שנאמר כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. והקדוש ברוך הוא ושבת מעידים לישראל שהוא גוי אחד בארץ. והשם יתברך ואנחנו מעידין בשבת שבו בחר שנאמר ימים יוצרו ולא אחד בהם זה הוא השבת, (כי לא יקרא כו') [כי לא נקרא בוא"ו], וגם בכתיבתו יקרא בתמיה, וזהו מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. תפארת גדולה ועטרת ישועה, בזכות שבת ניושע, שנאמר בשובה ונחת תושעון. אברהם יגל, כתב החכם בעל המלמד כי תיקנו ז"ל להזכיר האבות בתפלה זו שהם הודיעו היחוד תחילה בעולם, וזאת הברכה היתה כולה וענינה מעין היחוד כאמרם אתה אחד וכו'. וה"ר נתן ז"ל כתב לפי שהאבות שמרו שבת נקבעו בה. באברהם כתיב וישמור משמרתי פירוש ששמר אפילו עירובי תבשילין. וכתיב אשר יצוה את בניו, זה יצחק. וביעקב כתיב ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, הדה אמרה ששמר יעקב את השבת, בראשית רבה. ובאברהם שהיה אביו של יצחק שייך ביה גילה שנאמר (גול) [גיל] יגיל אבי צדיק. יצחק ירנן, מצינו באגדה רננו צדיקים בה' בזמן שהצדיקים רואין הקדוש ברוך הוא מיד אומרים שירה שכן מצינו ביצחק שנעקד וראה השמים פתוחים מיד אמר שירה. יעקב ובניו ינוחו בו, שנאמר ויחן את פני העיר.
